ערב טוב לכל האורחים, אחי ובני משפחתי.
אתחיל בכך שאני באמת מתרגש – לא זכור לי שהיו לי תוכניות, ככה פתאום להיות "כוכב" אבל, הנה אני ניצב לפניכם ומראש אלפי תודות לכולם.
תודה לאישי הנשיא הגדול נדים מנצור שכיבדת בנוכחותך את לשכתנו=לשכתך ואותי באופן אישי. לא מכבר נכנסת למשרתך הרמה ואני מאחל לך ולכל המסדר שתצלח דרכך. אני מבקש למסור זר פרחים לרעייתך.
תודה גם לנשיא הגדול שקדם שוקי שמיר, למשנה לנשיא הגדול מוטי צבירן. אחי הנשיאים הגדולים, ונושאי המשרות בלשכה הגדולה.
אחי הנשיא שקדם, אוסקר פרישר- אתה "נגזלת" הרבה בעת האחרונה מרעייתך ביאטריס. אני מבקש להודות לך בשם כל האחים ולהגיש לך זר פרחים
רעייתי היקרה ריטה ,ככל הנראה גם ממך ייגזל זמן איכות יקר, וגם לך נודה בזר פרחים.
רעיות יקרות, אורחים נכבדים -שכיבדתם אותנו בערב זה -ואחרונים שהם בעצם - הראשונים אחי לשכתי היקרים.
תודה מיוחדת לגבי אלבלח שהוביל את הטקס-ולשמואל נבו הסמכות המקדשת על ביצוע העבודה הבלתי נשכחת בתוך הלשכה.אני מבקש להגיש זר פרחים לגברת תירצה תודה למנחה האולטימטיבי זמיר סופר ולהגיש זר פרחים לגברת דורית
אני מבקש לשלוח מכאן, חיבוק עז ותנחומים כנים לאחינו אבינועם רבינוביץ' במות עליו רעייתו אביבה שהייתה לנו כאחות. זו עשרות בשנים הפעם הראשונה שאבינועם שאינו משתתף בטקס קידושי נשיא מזה למעלה מארבעים שנה.
אחי הנשיא שקדם אוסקר פרישר, חברים אמרו לי שלא נכון יהיה להיכנס לתפקיד אחרי נשיא מוצלח כל כך. אני- אנסה בכל זאת לשמור על הרף באותה הרמה .ואעשה במיטב כוחי לשמר אליה . אוסקר יקירי, אחי הלשכה מודים לך על פועלך בשנתיים שחלפו כנשיא לשכתנו. קבלת את הלשכה מייד לאחר משבר שהיא עברה ,והצלחת להביאה למצב המצוין בו היא נמצאת היום. בצד שמירת הסדר, ואת והאופי המיוחד שלך הטמעת בנו. ודאגתה להתפתחותה
. אני בטוח שהעבודה המסונית שעשית בלשכה, תסלול לך את הדרך להמשך פעילות והתקדמותך במסדר. אני מאחל לך הרבה בריאות ונחת.
אחי אוסקר. אני מבקש להעניק לך שי .
אחים יקרים, אורחים נכבדים.
ראשית אני מבקש מאדריכל הגדול של היקום: - למדני אלוהי - .
בכך אתפלל -לראות – לחוש – לנשום – לדעת – לייחל – להיכשל .
אמץ אותי לבל אפול .
תן לי תבונה לקבל את הדברים שאין בכוחי לשנות .
תן לי אומץ לשנות את הדברים שבכוחי לשנות . וחוכמה להבין את שני הדברים שאין בכוחי לשנות.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל.
לבל יהיה יומי היום כאתמול שלשום.
לבל יהיה יומי עלי כהרגל.
לפני 19 שנים היה זה אחינו קרלו פרמון עליו השלום, שחיבר בין משפחתו לבין משפחת הבניה החופשית. על כך אני מחזיר לו חוב מוסרי וממשיך את הדרך בה החל לא סיים.
לא מעט התלבטויות היו לי לקבל על עצמי להיות נשיאה ה - 46 של הלשכה הזאת, שנוסדה בדיוק לפני- 105 שנים -ב-2.4.1906 .
כשהוצע לי התפקיד הרם הזה עלו בי מחשבות: האם אני ראוי לכך ? האם אוכל לעמוד במשימה ? הגעתי למסקנה שאין מקום להתלבטות - זאת חובה.
עם צוות נושאי מישרה צעיר ומוכשר שכזה –- זוהי הנבחרת העומדת בפניכם שתקדם ,ותשמור, על ייחודה של הלשכה ותצעיד אותה קדימה. מדימויי העולם האזרחי ממנו אני בא, זוהי הטייסת המובילה.
לכן הרעיות, כמו הפתגם הצרפתי Cherche La Fame אני מודה מראש על העזרה שאתן תומכות בנו .
רעייתי ריטה - התמזל המזל ; והפגיש בינינו לפני 34 שנים, בהן אנו שותפים לאותה הדרך, תודה לך על 34 השנים שעברו, ותודה לך על 34 השנים הבאות.
תבואו על הברכה אחי לשכתי אשר עמלו וארגנו את כל פרטי הערב המיוחד בתוך הלשכה, ומסביב לשולחן אחוותי זה. הבאתם בכך להצלחת הערב.
אורחים נכבדים ואחים יקרים. לא מין הסתם,קם אדם בוקר אחד ומחליט להגיש בקשת הצטרפות לבניה חופשית, אדם מתחיל את מסלול חייו מצויד בארגז כלים. אט-אט, מתפתח ונוצקים לתוכו תכונותיו, אישיותו, תבונתו ויצריו, -ילמד ויפנים במהלך החיים-. אין צורך להאיץ תהליכים, כל דבר - בעתו.
אבל- כלי חשוב אחד כבר נימצא בארגז - הרשות לתת. מה יעשה אותו אדם עם ה"כלי" הזה – תלוי באופיו ורצונו, וכך גם נקבע המינון של "ככל אשר ינדב ליבו"
הרשות לתת, מוקנית מרגע לידתו לכל אורח חייו, ללא מבחני קבלה, ללא תנאים מוקדמים וללא צורך בניסיון קודם.
לצד הרישיון הערה; לעולם אין לצפות לתמורה.
התינוק - נותן חיוך קטן, חושף פה עם שתי שיניים, ובתגובה מתבוננים בו באושר כמה זוגות עיניים. בגיל הגן מוותר לזו עם הצמות ונותן לה את תורו בנדנדה, מחווה קטנה המתקבלת בתודה.
בבית הספר – נותן כתף ועוזר לתלמיד חלש / לעולה חדש , מקבל ציון לשבח מההורים ומהמורים .
בהמשך דרכו, הוא מכיר ביכולתו לתת להיות חבר, להתעניין, לעזור, ככה לעיתים, לחלוק מטובו.
בצבא הוא חלק מהשלם. לוקח פיקוד, לוקח אחריות, אכפתי אחראי, מבין שאחד למען כולם וכולם למען אחד. שזו אינה סיסמה, זו המציאות .
בזוגיות, נותן מעצמו, מגלה את הקשר האיכותי, נותן מרחב, נותן גב, ונותן את כל אהבתו. כך בונה הוא את הגשר אל ליבה של זוגתו.
ואז באה המשפחה- והוא שוב נותן מעצמו, בכל תחומי החיים, ואז באים הנכדים (ב"ה)בקרוב. ואלה – בעיקר נותנים.
עםהשנים הכתף מתרחבת וגם הלב. החיים כבוגר מזמנים לו חשיפה למצוקות של אחרים. הוא לומד שרצון טוב מצדו עושה לפעמים אצל האחר – את ההבדל -בין להיות ולחדול.
הוא מבין, כי נתינה זו תכונה מולדת. צורת הנתינה ומידתה - נרכשת. חלק בלתי ניפרד מערך "האדם". כן –אם לפעמים צריך להכניס יד לכיס או לתרום דם.
והנתינה כוללת בין היתר גם –אוזן קשבת, בטפיחה על השכם, ובעצה טובה, ובאין ספור דרכים נוספות.
הנתינה - משמחת, מספקת, משיבת נפש, מסבה אושר בלתי נדלה. נתינה היא "מס" מרצון. "מס" על עצם קיומנו .
בעניין של נתינה – היא נמצאת בכל מקום במגרשו של אלוהים. תמיד זמינה. אז מדוע לא להיענות לה? להפוך להרגל.
אם הנתינה- אצל אחר קצת חסר ואתה אומר "העולם רע, פוגע, אינטרסנטי ואחזר", טוב לב ורגישות הם תחת הארך מיותר. זה הכל בגלל שפשטו על הדרך כמה זאבים.
אדם מחייך אל החיים והחיים מחייכים חזרה. זה קורה בכל פעם שהוא פוגש אדם, שבדיוק כמוהו, שיש בו מין הנתינה .
כן. זה כל-כך קל - זה תלוי רק בי, בך, בנו, וזה כל-כך מספק-הלוואי וכל העולם- בו ידבק.
ולסיום, אורחים נכבדים ואחים יקרים, נישא תפילה למהנדס העליון של היקום שכוכב השחר (שהוא שמה של לשכתנו – "ברקאי") יאיר באורו את חיינו ואת דרכנו. תבורכו כולכם, תודה .
