מאת: ניר סלמה - גבאי הצדקה
תרומה לקהילה - לשכת ברקאי
לשכת ברקאי פעילה כבר מעל למאה שנים. פעילויות הצדקה הרבות אשר לשכה זו נתברכה בהן כבר הספיקו להישכח . אזכיר במשפט קצר פעילות של אחד האחים אכסנדאר עווד (אלכסנדר האווארד) אשר לא רק נתן את ביתו למפגשי הלשכה אלא אף פתח את ביתו לעולים חדשים יהודים (הוא בעצמו ערבי נוצרי) אותו בית שימש מאוחר יותר, בנדיבותו של אלכסנדר, כמקום מפגש של מהגרים יהודים שעלו לארץ בסוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20. בסביבות שנת 1890 הפך הבית למשרדים הראשיים של ארגון "חובבי ציון" הרוסי שעודד התיישבות .
בשנים האחרונות עוברת הלשכה הצערה והרבה חברה צעירים מתדפקים על דלתה וכך גם אופי הצדקה.
במשך שנת 2007 הפעילה ברקאי תוכנית העשרה לנוער בבית הספר עירוני ט בדרום תל אביב . התוכנית ריכזה כ 40 תלמידים רובם עולים חדשים ובכל שבועיים הגיע בעל מקצוע חופשי אחר להרצות ולדבר על מקצועו, התוכנית כללה אפילו 3 מפגשי תיאטרון ע"י שחקנים מקצועיים שבסופם 3 תלמידות המשיכו לקורס משחק בביה"ס של יורם לוינשטיין.( הכל במימון הלשכה ) גולת הכותרת של אותה שנה היה טיול לירושלים וביקור בכנסת ובבית המשפט העליון .עם הילדים כמובן .
אחי הלשכה נאספים לעזרת עמותת "שורשים" פעמיים בשנה בחגי ישראל לאריזת חבילות וחלוקתם בדרום תל אביב, חבילות מזון למשפחות אתיופיות וזקנים ערירים כבר שנה שלישית ברציפות... וכן תרמה כבר אלפי שקלים למוסד צדקה זה.
מספר גדול של עמותות קיבלו כסף בשנתיים האחרונות כגון: אלוט,אקים, ערן, עלם, עזר מציון, פתחון לב, פתחון פה ועוד
השנה החליטה הלשכה לאמץ את מעון ויצו בפרדס כץ – מעון לילדים אתיופים מהסביבה : המעון פועל כמועדונית ופתוח כל יום לילדים מגיל 6 – 18 , שם עוזרים להם עם שיעורי בית , משחקים , שיעורים ועוד. המעון עוד עוזר למשפחות אלו בהשתלבות בחברה הישראלית, בבירוקרטיה מול הרשויות, ואפילו במציאת טיפולי שיניים בחינם לילדים. המעון פועל בעיקר להשארת הילדים במסגרת מאשר שיסתובבו בחוץ, ישנם ימים שהמעון מכיל קרוב למאה ילדים- והוא פועל 95% ע"י מתנדבים.
המעון קיבל מלשכת ברקאי טלוויזיות, אחי הלשכה צבעו אותו, נתרמו מאות ספרי ילדים, צעצועים וציוד לבית הספר לשנה החדשה.
כמו כן התחלנו בשיתוף פעולה עם מקום הנקרא " המפעל לילדי ישראל " מפעל שקולט ילדים ממשפחות הרוסות ונותן להם הזדמנות שנייה לחיים ולצמיחה . שם תרמנו ביגוד עד כה ויגיעו תרומות רבות בעתיד.
תודה מאחי ברקאי