|
תולדות לשכת ברקאי .
מתולדות לשכת "ברקאי" נכתב לקראת טקס יובל ה-75 של הלשכה (1981) ועודכן לקראת חגיגות שנת ה-100 (2006)
אוגוסט 1891, אחים צרפתים, בוני מסילת הברזל מיפו לירושלים, הניחו יסוד לבניה החופשית בארץ-ישראל בהקימם ביפו את לשכת "השער של היכל המלך שלמה" (Le Port du Temple de Salomon), בנשיאותו של האח גוּסטאב מילוֹ. הם משכו אל לשכתם, שהיתה כפופה למסדר "מצרַיִם", יהודים, מוסלמים ונוצרים מחשוּבֵי היישוב ביפו.
בשנת 1905, נזדמן לפריז האח משה (מוריס) שיינברג, מפעילי הבונים החופשים. בביקורו שם, נוכח לדעת כי שִמְשה של הלשכה הגדולה "מצרים", שהיתה אחת הלשכות הגדולות החשובות ביותר, החלה שוקעת ובאותה העת, הלך וגדל, התפתח והקיף המונים "המזרח הגדול של צרפת" (Le Grand Orient de France) . לבו של האח שינברג נמשך אליו. משפקד שֵמַע הדברים הללו את אחי הלשכה בארץ, גמְלה בלבם ההחלטה להשתַלֵב במסגרת החדשה.
ביום 2 באפריל 1906, אישרה המועצה העליונה של המזרח הגדול בצרפת, את ייסוּדה של הלשכה, שנקראה קודם לכן "השער של היכל המלך שלמה", במזרח יפו. מספר הלשכה: 3077 ושמה החדש: "ברקאי" שפירושו: האיר השחר ! ומקורו בעבודת יום הכיפורים בבית-המקדש. מפגשי פעילוּת הלשכה בראשית דרכּה, התקיימו בביתו של האח יעקב אלחנן ליטוינסקי ביפו, בנשיאותו של האח אלכנסדר פיאני – שהיה נשיאה הראשון של ברקאי.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הופסקה העבודה בלשכה. כמה מן האחים עזבו את הארץ, אחרים הוגלו על ידי השלטונות התורכיים למקומות רחוקים. הנשיא המכהן דאז, האח קיסר עראקטינג'י הוּכּה עצמו בגזירת הגירוּש והוגלה על ידי השלטונות התורכיים לאנטוליה המרכזית.
בראשית 1919, שב הנשיא עראקטינג'י מגלותו ומצא את היכל הלשכה – ריק. התורכים שדדו את הציוד, הרהיטים וכל שהכיל הבית. הוא שיקם וסידר את היכל הלשכה מחדש בביתו ביפו. בשל פרוץ מאורעות יפו בשנת 1921, שוב היה הכרח בסגירת הלשכה.
בשלְהֵי שנת 1924, נתכוננה הלשכה מחדש בנשיאותו של האח קיסר עראקטינג'י ומספר חבריה גדל. עד שנת 1928 ניהל הוא את הלשכה בדבקות ובמסירות רבה ולמרות אבני הנֶגֶף שעמדו בדרכה, וחֵרֵף ההתנכלויות מן החוץ לקיומה, הצליח להביאה להמשך פעילות פּוֹרה. מחלה קשה מנעה ממנו להמשיך בפעילותו כנשיא.
כנשיא השלישי של הלשכה, בחרו אחֵי הלשכה את האח דר' יוליוס פרויליך ולימים – דר' יונה רון. עם קידושיו הכניס דר' יונה רון חיים חדשים ללשכה. הושם דגש על סדירוּת וקביעוּת בעבודותיה, השתתפות פעילה של האחים, ריבוי וקליטת אחים בעלי תרבות גבוהה, תוך הקפדה על איכותם הרוחנית והמוּסרית של המועמדים. הנשיא קבע בימי כהוּנתו את השפה העברית כשפת העבודה בלשכה, אף כי טרם ידע כתיבת אותיות השפה, והוא כתב את עבודתו בעברית – באותיות לטיניות. באותה תקופה התארגנה קבוצה של אחֵי ברקאי שיסדו את לשכת מוריה. לימים כיהן דר' רון כנשיאה הגדול של הלשכה הגדולה למדינת ישראל. מהומות 1929 מנעו פעם נוספת את המשך פעילוּתה הסדירה של הלשכה. האחים הערבים עזבו את הלשכה, ורק מתֵי מעט שבו אליה עם סיום המהוּמוֹת. קו פעולתו של הנשיא הרביעי, האח חיים הררי, לימים, עורך העיתון "הבונה-החופשי", הותווה על ידי פעילות תרבותית גבוהה, תוך האדרת שיתוף הפעולה עם לשכות אחרות, ועם הלשכה הלאומית הגדולה שנוסדה בתקופת כהונתו. מאורעות הדמים בשנת 1936 שיבשו את העבודה הסדירה שהופסקה שוב לתקופה קצרה.
האח יעקב מיכלין, נשיאה החמישי של הלשכה, היה בעל הזכות הגדולה לארח בתל-אביב ולחַלוֹת את פניו של הנשיא הגדול של המזרח הגדול של צרפת, האח ארתור גרוסייה, מראשי הברית המסונית העולמית ונשיא הפרלמנט בצרפת. קבלת הפנים המפוארת שערכה לשכת ברקאי, בנוכחות אישי ציבור ברוב עם והדר לאח גרוסייה, האירה גם לקצין הכבוד של המזרח הגדול של צרפת והמפקח האיזורי ללשכות המזרח הקרוב, המהנדס האח אדוארד סוברי. בשנת 1938 נשלח האח מיכלין כציר מטעם הלשכה אל הכנס של המזרח הגדול בצרפת, בו הודגשה מחאתו של הנשיא הגדול ארתור גרוסייה נגד חילול כבוד האנושות על ידי הדיקטטורה והריאקציה, בעינוי היהודים על לא עוול בכפם בשם טוֹהַר הגזע. קריאה נרגשת יצאה מאת בּאֵי הכינוס לפעולה נמרצת לטובת האחווה העולמית.
ב: 20.1.1942 קבלה לשכת ברקאי את חסות הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל וקבלה את המספר שבע-עשרה - 17- טו"ב. על פי החלטה שהתקבלה בהסכמת הלשכה הלאומית – תוסיף לשכת ברקאי לעבוד לפי הטקס המיוחד שלה המוּשתַת על הטקס של המזרח הגדול של צרפת. את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, להעביר את הלשכה מחסוּת המזרח הגדול של צרפת אל חסוּת הלשכה הלאומית הגדולה לארץ-ישראל, מימֵש וביטֵא נשיאה הששי של הלשכה, האח יצחק ילין, בהקדישו את מירב ומיטב מרצו וכשרונו לתרגום ספרי העבודה, חובות קדומים (מאת ג'יימס אנדרסון) וחומר רב נוסף לשפה העברית. בנוסף, שקד על חיבור התקנון הפנימי של הלשכה. בשיר שהקדיש ללשכה – כתב :
אמוּנים לך נשבַּעתי ברקאי, יקר לי דִגְלֵך המרוֹמם,
אמוּנים לך אשמור כל ימי, הוּנַף למען זכויות האדם;
תמיד ברגש אבוא אל בֵּיתֵך, אשאהוּ בכל עֵת ובכל תנַאי,
באהבה לקבֵּל עוֹל מלכותך, כראוי לאיש ברקאי וּלְבנאי.
השנים 1944 עד 1946, שנות כהונתם של הנשיא השביעי האח אריה אורן והנשיא השמיני האח משה אופיר אופיינו כערב קום מדינת ישראל. אחים רבים הצטרפו לשורות הלשכה ועבודותיה העמיקו חקוֹר באידאולוגית התנועה המסונית, עיקרי המסדר, בעיות הדת וחופש המצפון. אוירת הלהט הציבורי ששררה אז בארץ, לא פסחה על הלשכה. היתה זו תקופה בה נסבו באסיפות הלשכה ויכוחים עֵרִים ורבֵי ענין ברמה תרבּוּתית גבוהה, אשר משכו אל ברקאי אחים רבים מלשכות אחרות. הואיל וכך, דאג נשיאה התשיעי של הלשכה, האח יעקב פרנד, לנהוג בקפידה יתירה ובדיוק מירבי בכל דקדוקי הטקס המיוחד אשר ללשכת ברקאי. האח פרנד זכה לקיים מטרות נעלות של המסדר בתקופה בה הוכרזה עצמאות מדינת ישראל.
בצד ענווה רבה, עדנה ונועם הליכות, היקנה האח נחום שלמה סלונים, נשיאה העשירי של הלשכה, אופי תרבותי והגוּת ברמה גבוהה ביותר. הרצאותיו מלאות החן והתוכן היו לשם דבר. האח דוד תדהר, הבלש העברי הראשון, רוֹשֵם דברי ימיה של הלשכה, כתב על הרצאות אלו שהיו "מעלות את מאזיניו לספירות רוחניות". לימים, בטקס יובל ה-50 של הלשכה אומר האח סלונים באהבה וברגש: "בְּרוּכָה הִיא לָנוּ, לִשְׁכָּתֵנוּ הַיָּפָה. הַאֲרִיכִי מֵיתָּרָיִיךְ וִיתֶּדוֹתַּיִיךְ חֲזֵקִי; יָעֲלֶה אוֹר שִׁמְשֵׁךְ וַאוֹמָר לָךְ, בְּעֲבָרֵךְ חַיִּי. וּתְּהִי תִּפְאָרְתֵךְ עַל דָּרְכֵּךְ וּבְעָתִּידוֹתָּיִיךְ". בשנת 1962 נבחר האח נחום שלמה סלונים לכהן כנשיא הלשכה – פעם נוספת. תקופת הצנע, בשנים 3-1952, מצאה את לשכת ברקאי איתנה ומלוכדת. אחים רבים הצטרפו אל שוּרוֹתיה בניהולו של נשיאה האחד-עשר של הלשכה, האח דב (ברוניסלאב) לוין, והלשכה יחד עם כל לשכות הבונים החופשים במדינה, חגגה את הקמתה של הלשכה הגדולה למדינת-ישראל ואיחוד כל הלשכות בחסותה. 1956. הלשכה ערוכה ומוכנה לחוג ברוב עם והדר את חג-יובל החמישים להיווסדה. היכל עבודה קוּדַש במיוחד בבית ציוני-אמריקה ובנוכחות מאות אחים, מכריז הנשיא הארבעה-עשר, הדר' יעקב רבין, על פתיחת חגיגות היובל. בשנה זו נקלעת מדינת-ישראל למשבר בטחוני קשה, ממנו נחלצת במבצע-קדש, כשידה על העליונה.
דניאל חורין, נשיאה החמישה-עשר של הלשכה, פעל רבות, במסירות וברגש רב, לענייני הלשכה והמסדר. אחים רבים הוּפעַלו ונטלו חלק פעיל בעבודת הלשכה. נועם הליכותיו ותרומתו הרבה למסדר, זיכוהו בהוקרת האחים כולם ובעמדה מכובדת בין נשיאי הלשכות במזרח תל-אביב וברחבי הארץ כולה. לימים, נבחר האח דניאל חורין לכַהֵן כסגן נשיא גדול של הלשכה הגדולה למדינת-ישראל. בנו קובי נמצא עימנו הערב כממשיך דרכו ומייחל לשני בניו, דני ואודי, שקודשו לאחרונה, ליטול המקבת בבוא היום.
שנת 1958 מציינת את נשיאה הששה-עשר של ברקאי, האח משה גולד, מורה ומחנך שידע להפיח רוח חיים בעבודתו. ארגן טקסים מושכי לב, ברבים מהם שותפו גם רעיות האחים. האח גולד הגה, יחד עם האחים דניאל חורין, משה הילפרב ואורי אילון (לימים נשיא גדול) את רעיון הקמתה של לשכה לזכרו של האח זאב ז'בוטינסקי, בונה חופשי בצרפת; עם מרבית מייסדיה של לשכת "הדר" נמנו אחֵי לשכת ברקאי.
האח ישראל דוני, נשיאה העשרים של הלשכה בשנת 1963. בתקופת כהונתו קשר האח דוני קשרים אמיצים עם לשכות אחיות, יזם את פעילות בנק-הדם בברקאי, היה בין מייסדי לשכת צעירי הבונים החופשים – "עלומים" ונמנה עם מפעילי לשכת מחקר והדרכה – "גזית" ונשיאה. לימים היה אחינו ישראל המזכיר הגדול של הלשכה הגדולה.
וכך אנו מגיעים אל התקופה החדשה. שנת 1967, שנה בה ראה העם בציון כיצד מעז יצא מתוק, ותוך חרדה לגורל העם והארץ – שוחררה ירושלים. בשנה זו נוהלה הלשכה על ידי נשיאה העשרים-וארבעה – האח איסר חורושצ'נסקי. בשל פעילותו העניפה והמסועפת במסדר ופועלו הרב והמסור ללשכה, בחרו בו האחים להיות נשיאם פעמיים נוספות בשנים 1975 ו-1977. לימים נבחר האח חורושצ'נסקי לכהן כסגן נשיא גדול בלשכה הגדולה.
בשנת 1969 כיהן כנשיאה העשרים-וחמישה של הלשכה האח יהודה שמואל (סמואל). שמו של האח שמואל קשור קשר אמיץ והדוק מאז ראשית שנות החמישים ועד עצם היום הזה, בכל תחומי הפעילות של קופת האחים, קופת הצדקה וקרן המלגות ומהווה עמוד תווך לפעילות מסורה וחשובה זו. אחינו יהודה אשר למראשותיו בבית האבות הסיעודי מסמכי היסוד של ברקאי עבר למזרח הנצח והובא למנוחות בדצמבר. מלחמת יום-הכיפורים ניחתה כרעם. בין המשברים שידע העם, נפגמה גם רציפות פעילות הלשכה ואחי הלשכה מילאו חובתם האזרחית והצבאית. את חגיגות יובל ה-70 של הלשכה, בשנת 1976, מנהל נשיאה השלושים, האח מיכאל צחובוי. בתקופת כהונתו קיימה הלשכה הגדולה עלייה לרגל של אחי המסדר מרחבי העולם ונערכה קבלת פנים מפוארת בירושלים בירת ישראל.
בשנים 1978/79, שנות כהונתו של הנשיא ה-31 של הלשכה – האח אבינעם רבינוביץ', ממשיכה הלשכה בהרחבת שורותיה, מהדקת קשריה עם לשכות אחיות, מתקיימים מפגשי שולחן-לבן רבים בהם שותפות רעיות האחים, ונערכים מפגשים חברתיים רבים עם האחים ורעיותיהם, גם מחוץ למסגרת הלשכה – בחיק הטבע. אחינו היקר מחזיק במקבת גם היום -שנת ה-מאה ללשכתנו בזרוע נטויה,באותות ובמופתים.
ב-1980 נשיא ה- לב – 32 של הלשכה הינו האח יעקב ספיר; אחינו יעקב הקפיד על סדירות מפגשי הלשכה והידוק קשרי האחווה בין האחים.
בשנת ה-75 של הלשכה, שנת 1981, מוסְרים ותיקיה את ההנהגה למשמרת הצעירה של אחי הלשכה, בנשיאותו של האח שמואל נבו – נשיאה ה-33. שמואליק קבע רַף עבודה חדש, מדקדק בקלה כבחמורה, ומעצים את סדרי העבודה של לשכתנו בשכתובם לשפה עברית בת-זמננו ובלשון בהירה. חמישה דורות ידעה הלשכה לעת זו. ימי רוגע ופריחה, אף ימי מישְבַּרים ומַשְבֵּרים אך מעל הכל דאגו אחים ונשיאים לשַמֵר הנכס היקר לכולנו – ברקאי ולהעבירו בשלימות עם ניחוחו היחודי מדור לדור.
תרומתו של האח קובי חורין ניתנה ב- 1985. קובי שמר על הרף שהיתווה האח נבו והקפיד בעשייה חברתית ובגיבוש אחי הלשכה והרעיות ופעילויות צדקה ותרבות היוו לחם חוק במפגשי האחים ובפעילויותיהם. פינות ובימות האחים הופכות דרך קבע חלק בלתי נפרד מריטואל הלשכה. ברקאי שולחת מנות פורים לאלמנות אחי הלשכה ואחים הלוקים בבריאותם. הבניה החופשית מיוּשמת בפועל ברַחַבות קרית אוֹנוֹ הן בשכונת רסקו והן ברחבת האוֹרֶן, בניצוחו האדריכלי של אחינו אוסקר פרישר שלימים מייצֵג ארצנו כשגריר בונצואלה.
המקבת מועברת לאח סופר זמיר אותה נשא בגאון עד צאתו לרגל עבודתו ללונדון. כיוון שאחינו לא סיים שנת נשיאות מליאה לרגל נסיעתו וכדי שלא ירגיש מקופח, כיהן האח זמיר כנשיא עוד שלוש שנים נוספות אחר שובו משליחותו. האח זמיר מקפיד על הגוּת ורוּח, שומר בקפידה על נוהלים ותקנון. ניהול הלשכה קולֵח בנוֹעם ובהומור. האח זמיר מוליך פעילויות צדקה ברתימת ושיתוף האחים.
אחינו אהרון שרצר מתעמק בספרות המסונית העניפה והריהו גם אדם של צלילים. הוא מתבל מפגשינו במזמורי פתיחה, במוסיקה ערֵיבה ומגוּוֶנת בצד הסברים מאלפים והרצאות לפיהן אחִינו מוצרט מכַּכֵב בקסם חלילו וסַצְ'מו הגדול – לוּאי ארמסטרונג מיודענו בונה וצובֵע את "איזה עולם יפה" בגווניו היחודיים. האח מוריס בכר מוביל הדגל ביד רמה ורגישה. מוריס הינו בן למשפחה מסונית מכובדת מטורקיה וכאן נסגר מעגל. הכיצד? לשכת ברקאי, היקרה לנו, מופיעה בכתובים גם באיסטנבול משנות "הבראשית" שלנו עד שהיה עלינו לבחור לכתנו אחר הגראנד אוריינט דה- פראנס או אחר אחֵינו הטורקיים. עידו לשם, אחינו הצעיר, עוסק באירועים חברתיים, בגיבּוּש אחוותי, בהגוּת מחשבתית ולצידו מכַּכֶבֶת רעייתו, אחותנו, אורה. עידו הצטרף אלינו מלשכת אחות והיה אחד הנשיאים הצעירים בלשכתנו. עידו מֵסֵב הכשרתו ממַלבִּין מכוניות למְצַחֵר כַּשֶלֶג אוֹדְמִים בעיסוּקו המשפטי.
עמוס לֶנמַן הגיע עדינו כנציג הלשכה הגדולה ונשאר מטעמים מאד מובנים. אין כמו ברקאי. נישפי ערבי יום העצמאות באירוּח אֵלה ועמוס הושעו זמנית ובוודאי ניקַרֵא שוב לדֶגֶל כבר בערב יום העצמאות הממַשְמֵש ובא עלינו לטובה. מה? בלי אחינו אברהם שמרלינג? אין דבר כזה. אברהם "הצעיר" חגג לאחרונה ברוב עם 50 שנות בניה חופשית והינו שר ההיסטוריה של דורות רבים בלשכתנו. אברהם מייצג את יהדות חברון, את הדבקות וההתמדה הבלתי נילאים הן בוועדת האחווה והרעוּת והן בטיפולו המסור בגזברות, בגביית כספים ובמצלצלים. לא הזכרנו את כולם. היריעה תקצר. הוליכו אותנו נאמנה גם עמנואל לרנר ומקס כץ יבדלו לחיים ארוכים וטובים, זוסיה סלע ופרץ ברומברג זיכרם לברכה, ועוד ועוד.. גם נשיאי כבוד מפארים לוחותינו.
נשיאי הלשכה מוליכים אותנו האחים ביד אמונה ובוטחת. אין זה קל. הגה הספינה בידי הנשיא ושוּמה עליו לנווטה במים סוערים, בינות לסלעים ולהביאנו לנמל מיבטחים. הנכס היקר ביותר המופקד בידיו, מעבר לברקאי כמותג נערץ, מעבר לריטואלים בשפת עבר ייחודית, הינו האחים עצמם, אחים פעילים, אחים חדשים אותם יש לקרב ובהם ראוי להשקיע תורה וידע, מועמדים המתדפקים על דלתותינו ומספרם גובר, בלואיסים שלנו, ילדינו שזכאים לדרכון המסוני, להתויית תורתנו כדרך חיים.
אם בהסטוריה עסקינן, העכשווי מקבל מֵימַד אחר. ליווינו את העליות לארצנו, הקמת המדינה, מלחמות ישראל, לבטים חברתיים תוך התמודדות עם קשיים ומצוקות שהזמן גרמן, חולַיִים שמשקלם גובֵר עם עליית גילם הכרונולוגי של אחֵינו.
לא נצא ידי חובתנו מבלי להזכיר את שנים-עשר מייסדי הלשכה: אלכסנדר פיאני, דר' יוסף רוזנפלד, יעקב אלחנן ליטוינסקי, חנא חורי, מוריס שינברג, עיסא סמורי, דוד יודלביץ', יהודה לוי, משה גולדברג, דר' מרק שטיין, מיכל הורביץ, משה ישעיהו - ייזכרו לטוב.
כמו מתוך מסך ערפל ניצבים לעיני האחים הותיקים, דמויותיהם של מייסדי לשכת ברקאי, והאחים הפעילים בה בכל הזמנים ובתקופתנו אנו, אישים רמי מעלה, בעלי שאר רוח, שהביאו את הלשכה לדרגה גבוהה ביותר בחיי המסוניות בארץ; במפעלם הגדול ופועלם הרב, השאירו רישומם בחיי הלשכה היונקת מחיוניותם עד עצם היום הזה, בעודנו קוצרים את פרי זריעתם.
תוכניות רבות מציבה לעצמה לשכת ברקאי, היום. ואולם מעל כולן, פיתוח וטיפוח היקרים מכל: חופש, שיוויון ובעיקר - האחווה.
|
