שני גברים ועיר אחת - שי ברוור
פרולוג
לפני כשנה וחצי תכננתי לנסוע לטורקיה בפעם הראשונה בחיי.
הרי איך ייתכן שמי שלמד למודים קלאסיים לא יבקר בהיר ופוליס,אפסוס,הליקרנסוס ועוד רבות מהערים היווניות.
המבחר של אתרים שיש לטורקיה להציע הוא רב וכשאתה בה לבחור בפעם הראשונה לאן לנסוע אתה מתבלבל.
החלטתי בשלב מסוים להפסיק להסתכל ופתחתי את הדף שלי בפייסבוק.
שמתי לב שיש עוד מישהו על הרשת ומיד התחלתי בשיחה עמו.
החלטתי לספר לו על כל הלבטים בקשר לאן לנסוע לטורקיה.
התשובה היתה מידית "סע לאיסטנבול!".
תשובה זאת שחררה אצלי את התגובה הבאה שקרמה כאן יותר עור וגידים והפכה לסיפור.
סיפור
זהו סיפורם של שני גברים ועיר.
שני גברים שיכול להיות שמעולם לא נפגשו, או שמא נפגשו במעין פגישה , חצי פגישה.
העיר היא איסטנבול התקופה – מלחמת העולם הראשונה.
המקום הוא גשר גאלאטה .
השעה בין ערביים.
רב צעיר צועד בחופזה על הגשר לעבר בית הכנסת לעומתו פוסע קצין עותומאני לעבר מפגש עם חיילי היחידה.
מבטיהם מצטלבים ומיד כל אחד שואל את עצמו "האם לא ראיתי אותו איפשהו" וממשיכים בדרכם.
יותר לא ייפגשו אף פעם.
לרב- קוראים אברהם ואינו עוד רב באיסטנבול , הוא שליח תנועת עזרה והקיר"ה באיסטנבול.
רב של בית הכנסת AVUSTURIA SINAGOGU ושל מוסדות עזרה בעיר, הוא כל-כך מצליח בתפקידו ששנה גם היה אחראי על מוסדות עזרה בסאלוניקי.
לקצין העותומני – קוראים מאיר והוא אחד הילדים הראשונים של מושבת הבארון זכרון-יעקב.
הוא קצין קשר בין הצבא הגרמני האימפריאלי לצבא העותומאני או במילים אחרות מתורגמן.
בפרוץ מלח"ע ה-1 הוא רק בן 20.
מגיעה שנת 1917 פרשת כנופיית אהרונסון מתפוצצת .
המשך קיום ישוב יהודי בארץ-ישראל נמצא בסכנה יותר מתמיד.
אברהם מקבל מברק בהול המבקש ממנו לגשת לקונסול האוסטרי בעיר ולבקש אותו שישתדל אצל השלטונות לחוס על הישוב העברי.
מאיר מגדיל לעשות.
הוא נמצא בחופשת מולדת .
עולה על מדי א' לוקח את כל כספו ומביא אותו לשליט העותומאני המקומי בתקווה שהשליט יתרצה ויחוס על הישוב.
לא היה ניתן לצפות את תגובת המושל , שכן המושל יכל לצוות להוציא את מאיר להורג ולקחת את הכסף.
אך המושל התרצה לקח את הבקשיש מאיר המשיך לחיות והשאר היסטוריה.
בסיום מלח"ע הראשונה אברהם חזר לוינה נשא שם לאישה את שרה בת לרב בוינה.
מאיר חזר לתל-אביב ונשא לאישה את ורה בת לקצין צבא בצבא האדום.
ב1920 עלה אברהם ארצה והשתקע עם משפחתו בירושלים
שרה- היתה אחת הפמיניסטיות הראשונות בירושלים.
ורה נחשבה לאחת הנשים היפות של ת"א ונבחרה למלכת אסתר הראשונה .
הן לאברהם והן למאיר נולדו 3 ילדים.
בשני המקרים זה היה בן בכור ועוד שתי בנות.
שניהם לא היו בנים יחידים , אך לא נרחיב את היריעה על אחיהם .
אברהם התמסר להוראה ולמחקר הן בהיסטוריה והן בגיאוגרפיה.
מאיר התמסר לעבודה בחברת הספנות של מ. דיזנגוף.
את שעות הפנאי שלו הקדיש אברהם למחקר במספר תחומים כדוגמת המקרא.כן
מאיר הקדיש את שעות הפנאי שלו לבונים החופשיים.
כן, מאיר התקדש ללשכת חירם.
בינואר 1945 קודש מאיר כנשיא לשכת חירם בדצמבר אותה שנה הוא נפטר.
מאיר לא זכה לראות את ילדיו נישאים ואת נכדיו כל שכן.
אברהם השיא את ילדיו וזכה לראות את כל נכדיו.
במלחמת העצמאות הכירו הבן הבכור של אברהם והבת הקטנה של מאיר.
הכירו ולבסוף נישאו , נישואין שמחזיקים מעמד עד עצם היום הזה.
נולדו להם 4 ילדים 3 בנות ובן.
והבן הזה הוא אני.
כן, אין אלה עוד שני גברים אלו הסבים שלי , שיכול להיות שלא הכירו מעולם אך הגנים של שניהם מצויים בי ויום יום הם נפגשים בי.
אני טרם נחתתי על אדמת טורקיה אבל כשאנחת ארצה להצטלם על גשר גאלאטה, הגשר בו אולי חלפו שני הסבים שלי אחד על פני השני מבלי לאמר שלום.
אפילוג
מהצד השני של הפייסבוק השתררה דממה.
"מסכן מה עשיתי לו" חשבתי לעצמי.
סך הכול רציתי לדעת מה המקום הראשון בטורקיה שכדאי לי לבקר ופתאום אני מנחית עליו היסטוריה משפחתית- לא יפה!
אז שמתי לב שהוא מתקתק תגובה.
"אם כך אתה חצי טורקי".
"אני חצי טורקי חשבתי לעצמי?" – לא יכול להיות.
מצד שני כשמי שכותב לך את זה הוא המפקח הראשון של לשכת הכוכב וכיום הוא נשיאה, אז כדאי לקחת את זה ברצינות ולא רק כמחמאה.
