על פי עקרונותיה, אין השפעתה של הבנייה החופשית יכולה להתבטא על ידי פעולה מאורגנת, לאומית או בינלאומית. היא מוצאת את ביטויה בחיי הציבור ובחברה בפעולתו ובהשפעתו האישית של כל אחד מן המשתייכים אליה. וסך כל הפעילות של היחידים בתוך הציבור הוא הביטוי להשפעתו של המיסדר.

 

עלינו, אפוא, קודם-כל לקבוע את אופיו היסודי של המיסדר, מה עיקר מטרתו ומהו ייחודו.

 

בצורה לא שגרתית אתחיל בחלק מן המסקנות שלי, ולאחר מכן בניתוח הדברים. ובכן – מה היא הבנייה החופשית ? היא איננה: לא צדקה ולא עזרה הדדית, ולא ביטוח הדדי,ולא בית-אבות וכדומה. כל אלה לכשעצמם חשובים מאוד. אולם, אם זאת בלבד – יכולים ארגונים אחרים, כלכליים, פרטיים או ממלכתיים, לעשות הרבה יותר וטוב יותר. הבנייה החופשית היא בית היוצר למושגי מוסר ולדרך-חיים של אחווה וידידות, של אי-מפלגתיות ועל-מפלגתיות, ובעיקר של שוויון וחופש. לקיומה של הבנייה החופשית יש הצדקה רק אם האחים, המשתייכים אליה, יקיימו הלכה למעשה תכני חיים אלה, היכולים, במסגרת-עולמית, להביא בהדרגה את האושר המקווה, את השוויון לכל בני-האדם, את השלום האמיתי.

 

הבניהה החופשית אימצה לעצמה את השימוש בתואר-הכבוד "אח", שבו מכנים את כל המשתייכים אליה, ולא בכדי. אין מלה מתאימה מזאת כדי להגדיר את היחסים ההדדיים, שצריכים לשרור בין חברי-המסדר. יתירה מזו. המושג "אח" בבנייה החופשית נעלה יותר מזה של בני-משפחה אחת, שכן אחים-בונים-חופשים, על פי בחירתם, צריכים להיות נאמנים ומסורים האחד לשני יותר מאשר אחים מבטן, אשר לא תמיד הם קרובים אחד לשני ולעתים אף מסוכסכים. ועוד. המונח אח, גם בעברית וגם בשפות אחרות, מבטא גם ידיד ורע, בן-ברית, עמית – הן לגבי הפרט והן לגבי הכלל.

 

מובן, אפוא, שהמסדר חייב היה בכל הזמנים להקפיד בקבלת חברים, שיוכלו לעמוד במיבחן ולמלא את החובות שהתואר "אח" מטיל עליהם. מכאן החוקים והתקנות החמורים בקבלת אחים למיסדר הבונים החופשים, תקנות שאם לא ימלאו אותן בחומרה יסתכן עתידו של המסדר. כי מי הם האנשים שמותר לנו לקבל ? – "אנשים ישרים וכנים, חופשים ומבוגרים, נבונים ובעלי-מוסר".

אולי כאן המקום להדגיש, כי למעשה אין הבנייה החופשית מיועדת לתיקון הפרט. לא פעם שואלים אחים שאלה זו: האם הבנייה החופשית תיקנה ושיפרה משהו ? אם כי אפשר ללא חשש לענות על שאלה זו תשובה חיובית חד-משמעית, הרי אלה שהמיסדר מקבל בין כתליו צריכים להגיע מצויידים כבר בכל המידות הטובות שבלעדיהן לא יצלח הדבר.

קשה לקבוע מה היה הקריטריון לקבלת אחים בימים קדומים, מהפריהיסטוריה המסונית ומן ההסטוריה שלה. חוקות-הקדומים קובעים כיצד יתקבלו תלמידים, אבל התנאים שם הם בעיקר גופניים, חברתיים, מעשיים וטכניים. המועמדים נבחנו על פי כושרם, יכולתם והתמדתם. בתקופה הראשונה של הבנייה החופשית הספקולטיבית נתקבלו ללשכות בעיקר, וכמעט אך ורק, בני האצולה והמיוחסים. מותר להטיל ספק בכך אם כל אלה היו ראויים לפי המושגים שלנו, ואם יכלו למלא אחר התנאים שאנו דורשים מן המועמדים. יותר מאוחר קיבלו גם אנשי ספרות ואומנות, בעיקר אנשי-שם, ועוד יותר מאוחר מצאו את הדרך לבנייה החופשית בני המעמד החדש, מעמד הבורגנות, אלה שעלו בחברה בכוח הכסף. בין כל אלה היו, בלי ספק, רבים שלא יכלו לעמוד במבחן התכונות האנושיות הנדרשות בשטח הכנות, היושר והמוסר. אולם במרוצת השנים, לאחר שכל אלה צורפו בכור ההיתוך המסוני – בתקופה הראשונה של הבנייה החופשית המודרנית – הפך הקריטריון להיות מוסרי בעיקרו, מבוסס על תכונות אישיות ולא על ייחוס-אבות או עושר.

שינוי-קריטריון זה היה הכרחי, שכן כבר אז נוכחו לדעת, כי המצב הקיים אינו מצדיק ואינו מאפשר קיומו של מיסדר מיוחד, העומד על עקרונות נעלים. התברר ללא ספק, כי המיסדר ייבחן על פי אלה שהם אחים בו, וזה אפשרי רק אם תהיה בחירה חמורה בקבלת האחים.

בדורנו אנו חל שינוי-ערכין קיצוני למדי במושגים של מוסר וצדק, לא מעט לאחר האסון הנאצי והמשטרים הדומים לו. אך דווקא שינוי-ערכין זה מחזק את זכות קיומו של המיסדר, מעלה את חשיבותו ומטיל חובה קדושה וחמורה על נושאי-דגלו.

 

כאשר תשאלו אח, שאינו בקיא במסתרי הבנייה החופשית, מה עיקר תפקידו של המסדר ומה פעולותיו, ינסה מיד לספר על מעשי הצדקה שלנו. כדי למנוע ולהימנע מאי-הבנות – יש להבהיר נקודה זו.

המושג צדקה בכלל, גם בעברית וגם בלועזית, ובבנייה החופשית בפרט, אינו מתכוון לעזרה בכסף דווקא. מושג זה רחב הרבה יותר וכוונתו למעשה עזרה בכל השטחים ובכל המובנים, החל מעידוד מוסרי, עזרה אישית והמלצה, וכלה בעזרה כספית. משמעויות המושג "צדקה" נרחבות הן: כמו צדק – המעשה הנכון והטוב: "לעשות צדקה ומשפט", "עושה חסד, משפט וצדקה בארץ", או תכונת הצדק, מידת הצדק והיושר במעשיו ובדיבורו של בן-אדם – "ולך תהיה צדקה לפני ה' אלוהיך", או כמו אמת – "הנשבעים לא באמת ולא בצדקה".

אם נסתכן בהשוואה מילולית, לתפארת המליצה, נמצא ש"אהבת אחים, עזרה ואמת" הם-הם צדקה. בכל אופן ובכל פירוש שיינתן לה – הצדקה אינה מטרה אלא אמצעי נעלה לחינוך הפרט למעשים טובים ולקיום המעשים הטובים עצמם הלכה למעשה. ובכך החיוב הגדול שלה והצורך לעשותה, שבכך איש אינו מפקפק.

ומבלי לזלזל כלל בתועלתה ובחשיבותה של צדקה במובן של תרומה או של נדבה, הרי לא מעטים הם המקרים בהם היא באה כפורקן או כמס למצפון, או גם פשוט כראווה לשם קניית כבוד ותהילה. וזו, כמובן, אינה צדקה מסונית. בספרות המסונית, החל מהחוקים הקדומים, מוזכרת הצדקה המעשית רק בצורה אחת: עזרה לאח.

במרוצת הזמן, עם השינויים שחלו במיסדר, עם התרחבותו וגידול מספר החברים בו – חל גם מיפנה בשטח הצדקה, והבונים החופשים החלו לעסוק בפעולות ובמפעלי-צדקה רבים וחשובים גם למען החילוניים, ושמם יצא לתהילה. הדבר התפשט בייחוד במאה האחרונה – בה התפתח מושג הסעד למימדים גדולים, עד כדי סעד ממלכתי ומדיניות-סעד.

במאה השנים האחרונות ויותר קמו אירגוני-אחווה שונים, כדוגמת מיסדר הבונים-החופשים ובכולם, או כמעט בכולם, היו המייסדים – בונים-חופשים. הם גם אימצו להם להלכה את עקרונות הבנייה-החופשית, אולם למעשה, הלכו בנתיבים אחרים. הם חיפשו וגייסו חברים, לא פעם באמצעי תעמולה, על מנת להרחיב ולהגדיל את מימדי ארגונם. ובראש וראשונה עסקו כל אלה במעשי צדקה, ורבים מהם גם עשו חיל בשטח זה. חלק מארגונים אלה משתמש אפילו בכל מיני טקסים, כדי לשוות להם אופי מושך יותר. אולם, ברור, כי הם לא יכלו להוות תחליף לבנייה החופשית. עם זאת, הם היו אחד הגורמים לנטייה, הגוברת והולכת, במיסדר הבונים החופשים להרבות במפעלי צדקה מכל הסוגים.

 

בונים חופשים רבים הם חברים גם בארגונים אחרים ומהם באו אלינו, ולעתים קרובות מאוד הם מביאים אלינו מושגים ודרכי-מחשבה ופעולה, הנהוגים ומקובלים באירגונים ההם. מבלי למצוא כל פסול בהם צריך להדגיש שלא הרי האירגונים האלה כולם כהרי הבנייה החופשית. לא כל מה שטוב ומתאים באיגרונים אחרים – טוב גם לבנייה החופשית. הרקע הוא אחר, המסגרת הבין-לאומית היא אחרת והמטרות היסודיות הן אחרות.

 

וכאן, ננסה להגדיר את המייחד את מיסדרנו מכל המיסדרים והאירגונים האחרים.

ידועה למדי העובדה, כי מיסדרנו – במשך תקופתו ההיסטורית – עבר מיבחנים ונסיונות רבים, רצופים משברים. היו עליות וירידות, היו הצלחות וכשלונות. אולם, מכל משבר כזה יצא המיסדר חזק יותר, מקיף יותר ומבוסס יותר. מדוע ?

העקרונות הגדולים של הבנייה החופשית: חופש, שוויון ואחווה, התעלמות מהבדלי דת וגזע – היוו שרשרת של פלדה ומלט שאינה ניתנת להינתק, לא מבחוץ ולא מבפנים. האנשים, שנמצאו ראויים להתקבל למיסדר על בסיס דרישותיו החמורות – היו יסוד איתן ובלתי מעורער. הרוח, כמו תמיד, גברה על החומר.

אפשר לקבוע באופן מוחלט, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הבנייה החופשית היא המיסדר היחיד בעולם בו יכולים להיפגש ונפגשים אחים, ידידים בלב ונפש – שלא הכירו איש את רעהו מקודם – מבלי שיעמדו בדרכם כל הבדלים של דת, גזע, צבע, שפה או מפלגה. בין כתלי לשכה של בונים-חופשים יכולים לשבת באהבה ובידידות אנשים שונים נאחד מן השני מבלי שתופר ההרמוניה השלמה. האיסור המוחלט לעסוק בענייני מפלגה ודת בין כתלי ההיכל המסוני – מונע ויכוחים על נושאים המפרידים בין האנשים והמעוררים קנאה, שנאה ותחרות. מיסדר הבונים-החופשים היה והינו האירגון היחיד, שבתוך מסגרתו ומחוצה לה, יכול לתת את הדחיפה הגדולה ולגרום להתגשמות השאיפה הנצחית של שלום בין כל העמים.

 

תיאודור רוזוולט, בפנותו אל האחים באסיפת הלשכה הגדולה של פנסילבניה בשנת 1902, בהיותו נשיא ארצות הברית, אמר: "אחד הדברים שכה משך אותי אל הבנייה החופשית ושבזכותו שמחתי על ההזדמנות להיות בונה-חופשי הוא, שפעולתה של הבנייה-החופשית תואמת את אשר הממשלה והעם חייבים לפעול: להתייחס אל כל אדם כערכו, בעצם היותו אדם. אחד הערכים הגדולים ביותר של הבנייה-החופשית הוא, שהיא נותנת הזדמנות לכל בני-האדם מכל ענפי-החיים להיפגש במישטח אחד, בו כל בני-אדם שווים ולהם עניין משותף אחד".

האור של הבנייה החופשית – זו לא מליצה. הבנייה החופשית הינה מקור של אור לפרט ולכלל. היא שימשה מקור לחיקוי ולהיווסדות אירגונים שונים, שיצאו ממנה ושינקו מתוכה, אירגונים לעשרות המשקפים את אורה של הבניה החופשית.

אך אור זה זורח בייחוד על הפרט, הסופג את הערכים הנעלים של התורה הזאת, המאירה את נפשו פנימה.

ידוע המשל על הנר הקטן, שאורו החיוור מתפשט למרחקים. נר אחד יכול להעביר את אורו לנר אחר מבלי שיאבד מאומה מעוצמת אורו שלו. הוא יכול להעביר אורו גם לנרות רבים נוספים מבלי שתיפגם בהירותו. ויתירה מזאת. כל נר מקבוצת הנרות, שהודלקו מאותו נר, יכול להעביר את האור לעוד קבוצה שלמה נוספת. אילו יכולנו להשתלט על גורם הזמן, תוך כדי התרחבות קבוצות אלה, אפשר היה להדליק את כל הנרות בעולם מאורו של נר קטן אחד. ואותו נר ראשון, מקורי, יוסיף לבעור מבלי שיאבד משלהבתו.

האם לא ישמש משל זה סמל לאלה המפקפקים בתועלת ובצורך להפיץ את תורת האור של הבנייה החופשית ?

בונה חופשי ידוע, הנרי וון דייק, אמר בהקשר זה: "שום מסכת אריג בעולם, גם אם נרקמה מחוטים עדינים וטהורים ביותר של זהב, כסף ומשי, לא תוכל להידמות למסכת המסונית שלנו, כי זו נארגה מאותן תכונות בלתי-מוחשיות – ידידות, רצון-טוב ואהבת-אחים, המתעלמת מכל הבדלי לאום, דת, מעמד ותרבות. זכור, שכל מה שתרכוש בעולם יעבור למישהו אחר אחרי מותך, אולם אישיותך ועצמיותך יהיו שלך לעד".

 

לשכות גדולות רבות בעולם, הגיעו לכלל הכרה שיש צורך להתחיל בפעולה בכיוון מה שקרוי יחסי-ציבור, ובכל הלשכות הגדולות קיימות ועדות ליחסי ציבור. אין הכוונה לפנות אל הקהל בתעמולה שיצטרפו למיסדר. ההיפך מזה הוא הנכון. אסור לבונים החופשים, שלא כאירגונים אחרים, להזמין אנשים להצטרף למיסדר. אולם עובדה מצערת היא, כי לציבור הרחב מושגים מסולפים על הבנייה החופשית, או שהוא חסר כל מושג. כתוצאה מכך נוצר יחס לא נכון ולפעמים עויין למיסדרנו. הכרחי, על-כן, לצאת אל הציבור בהסברה נאותה ועניינית, מבוססת על המציאות ועל ההסטוריה המסונית, כדי להאיר את הדברים באור הנכון ולתקן את הסילופים ואי-ההבנות.

חובתנו הראשונה היא הקפדה מלאה בקבלת חילונים. למען עצמנו ולמען עתידנו עלינו להחמיר ולהקפיד בקבלתם. לא לסגור את השערים, חלילה, אולם לא להיחפז בהצעת המועמדים, ופחות מזה למהר בקבלתם. עלינו ללמוד מנסיוננו ומניסונם של אחרים ולהבטיח, שכל אלה שנכנסים אלינו לא רק ייקלטו אלא יהיו לנו לתפארת ולכבוד. כך נצליח להצדיק את אמונתנו וגאוותנו במיסדר של הבונים החופשים.

וכאן, במידה רבה כפרדוקס, כדאי לציין את העובדה הבלתי-מובנת ובלתי-מוצדקת, של מספרנו הקטן יחסית במדינת ישראל. אם נעשה השוואה עם לשכות גדולות בעולם בהתאם למספר הלשכות ולגודל האוכלוסייה – נמצא שאחוז הבונים החופשים במדינת ישראל הוא קטן מאוד.

עלינו להרהר, אפוא, בנקודה זו, שכן יחד עם הצורך ההכרחי בהקפדה ובשמירה על הכללים שלא לקבל אנשים בלתי-ראויים – קיים גם הצורך, אולי גם הוא הכרחי, להגדיל את מספרנו בבונים חופשים אמיתיים.

לכן, כדי להשיג כל זאת, צריכים מאמצינו להיות מופנים בעיקר להדרכת האחים בתורת הבנייה החופשית. ידיעה שטחית היא מסוכנת ולא-כל-שכן חוסר-ידיעה. הבנה נכונה של תורת הבניה-החופשית על ידי כל האחים – תביא גם להתנהגות נכונה ולהתגשמות אמיתית של רעיונותיה.