מהי הבניה החופשית -זמיר סופר
כששואלים אח מהי הבנייה החופשית? יענה בדרך כלל: "תורת מוסר מצועפת ברזים וסמלים וכו'", כלומר, אנו שמים את "תורת המוסר" במקום גבוה בסולם הערכים שלנו.
"הפילוסופיה של המוסר" נקראת גם "אתיקה" או "תורת המידות".
האתיקה – שביוונית זה "מנהג" - בוחנת בעיקרה את ההתנהגות האנושית. כלומר, כיצד אני מתנהג?
כאשר התנהגות חיובית מאופיינת על פי סטנדרטים ונורמות, והתנהגות-שגויה מאופיינת על פי נורמות שאינן מקובלות בחברה.
אחד מסוגי האתיקה הנלמדים הוא דרך ארץ. דרך ארץ אנחנו לומדים מהבית, מהסביבה, בבית הספר וכו'. ואנא זכרו אחי כי דרך ארץ קדמה לתורה.
מאחר ו"אין חדש תחת השמש", חזרתי ל"פרקי אבות", המהווה קובץ של כללי התנהגות, וזאת על מנת ללמוד מה הם התקנים הבסיסיים שכדאי שנאמץ ונשנן יום יום.
מתוך פרקי אבות בחרתי רק פסוק אחד. אבל אני בטוח שכל מי שיעיין בספר-מופלא-זה יוסיף חוכמה (ואולי גם מכאוב) וייהנה הנאה מרובה מהניסוחים התמציתיים והחכמים-כל-כך, שהיו נכונים אז ויהיו נכונים לנצח.
וכך נאמר בפרק ה' פסוק ז':
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם:
"חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמניין". אם כלל זה נכון לגבי "חכם" מה נאמר אנו שאפילו "תלמידי חכמים" אין אנו. שימו נא לב אחי: חכם אינו מדבר המילה צועק, המקובלת כל כך במחוזותינו, עוד לא הייתה קיימת בתקופה ההיא. אהבתי גם את הכבוד שיש לתת למבוגרים, למרות שלא בהכרח החכמה שוכנת אצלם תמיד.
חכם "אינו נכנס לתוך דברי חברו". אמרה זו נתקעה לה לבטח בשער הגיא, ולא הגיעה לאולפני הטלוויזיה והכנסת בירושלים.
בימים אלו, כשהתקשורת המתלהמת מהווה מורה-נבוכים-להתנהגות ומחפשת רייטינג בדרך של: מי שצועק הוא הצודק, ובדרך של סקופים תקשורתיים, והכנסת שלנו מחרה אחריהם בתרבות הדיון הקלוקלת, אנו שוכחים את הנורמות הפשוטות, שרצוי שכל אחד יאמץ לעצמו.
ונמשיך עם חז"ל:
חכם "אינו נבהל להשיב" – כלומר, עידוד הפלורליזם, למרות שמנהיגים ומנהלים מעדיפים לפעמים "יס- מנים"
חכם "שואל כעניין ומשיב כהלכה", "אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון" - זאת בניגוד לתרבות ה"סמוך", "יהיה בסדר" והאלתור, המאפיינים כל כך את אנשי הביצוע בארצנו.
אינני יודע אם אתם מודעים לכך אבל בישראל לבנות-בית לוקח בדרך כלל שלוש שנים. ששה חודשים מתכננים ושנתיים וחצי בונים. בארה"ב מתכננים שנה ובונים שנה, כלומר שנתיים מול שלוש, והעלויות הרבה יותר זולות.
ואמשיך – חכם - "על מה שלא שמע, אומר לא שמעתי" "ומודה על האמת". רש"י כתב פעם כי "גדולתו של אדם נמדדת ביכולתו לומר "אינני יודע"", נסו נא לזכור מתי נתקלתם לאחרונה במישהו שהודה שאיננו יודע או שפישל, שלא לדבר על לקיחת-אחריות, מושג שנעצר כנראה ביפן ולא הצליח להגיע עד הלום.
תורת-הטיוחים חוגגת, ובעוונותינו הרבים, פשה נגע זה גם אצלנו וה- wishful thinking הפך והופך למציאות אצל הרבה אנשים ומנהיגים.
אחי, כפי שאתם רואים, הכול פשוט, הכול ברור, בעבר הרחוק ובהווה. מאידך, היישום חלקי ולפעמים לא קיים כלל.
כולכם מכירים את הדיבר:"כבד את אביך ואת אימך...". התורה, וגם להבדיל בן-גוריון, לא משתמשת במילה "את" אלא אם ברצונה להוסיף או לרבות משהו. שואל רש"י: למה לא הסתפק הכתוב ב"כבד אביך ואימך..." במקום: "כבד את אביך ואת אימך". לפי זכרוני, הוא מפרש שה"אתים" באו "לרבות אחיך הגדול" שגם אותו מצווה לכבד.
אני הייתי משתמש בשני ה"אתים" הללו על מנת לרבות את "זולתך" ואת "עצמך" כלומר: כבד את הוריך, את זולתך ואת עצמך.
שהרי כששואלים אותנו "מה הם עקרונות הבנייה החופשית?", אנו עונים: "הסובלנות ההדדית, כבוד האדם כלפי עצמו וכלפי הזולת והחופש המוחלט של המצפון".
מן הראוי, שאנו, בונים-חופשיים, נלך בדרך הנכונה והפשוטה ונאמץ את המערכת הנורמטיבית עליה המליצו חז"ל, וליחה לא-נס גם בימים אלה.
הבה ניישמם בתוך המסדר ואף מחוצה לו ואולי נהווה בכך דוגמה ומודל לחיקוי לקראת עולם קצת יותר טוב.
